יצחק זמיר – זקנתו מביישת את נעוריו

יצחק זמיר, מורי הנערץ לו אני חייב תשעה מתוך עשרה קבין של אישיותי הבוגרת, יצא מן הפקולטה למשפטים אל כהונת היועץ המשפטי לממשלה, משם – אחרי פסק-זמן מחוץ לשירות הציבורי – הוא הגיע לכהונת שופט בית המשפט העליון, אבל קרה לו משהו, לאיש המקסים, החכם והאהוב הזה מאז שעזב את האקדמיה, וקיבל לידיו שררה וכוח.

הוא לימד אותנו שהכוח משחית, והכוח המוחלט משחית באופן מוחלט, אבל זה בדיוק מה שקרה לו, ורק משום כבודו של עיתון "הארץ" (הם עו"ד עשויים להפסיק לי את המנוי...) לא אומר איזה מנוזלי הגוף (לא דם) עלה לו לראש (לזמיר, לא להארץ).

זמיר זה המציא ושכלל תורה משפטית אווילית ומרושעת, לפיה אדם שנשפט ללא סמכות יכול לזעוק עד השמים, ולא יקשיבו לו, אבל אחרי 20 שנה, כשהוא ייצא מבית הסוהר, תבוא הפרקליטות, תטען בדיוק את אותו הדבר, והפעם בית המשפט יקבל את אותה הטענה ממש, והאיש יישפט פעם נוספת (כי הפעם הקודמת "לא נחשבה" משום שהייתה ללא סמכות...), ויחזור לכלא לעוד 20 שנה!

ראו לעניין זה כאן:

http://www.quimka.com/legals/void-voidable.htm

וכאן:

http://www.quimka.com/legals/relative_nullity.htm.

וגם כאן:

http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=40&rc=quimka.

זמיר גם יוצא נגד השיקולים הפוליטיים של מוסדות הכנסת בסרבם להסיר חסינות של ח"כ זה או אחר, אבל חוששני שהוא לא מבין את משמעותה המשפטית של החסינות הדיונית, מה מטרתה, ולמי היא "שייכת".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=584308&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0.

הוא גם לא קלט שהחסינות הזאת היא זמנית, וכאשר ה"נהנה" ממנה חדל להיות חבר-כנסת, אפשר להעמידו לדין, אפילו אחרי 50 שנה.

ראו של מי החסינות הזאת, לעזאזל?!

http://www.quimka.com/legals/immunity.htm

זמיר גם שוכח עד כמה סלחנות גילו הוא וחבריו כלפי רשויות השלטון ("בג"ץ לא יתערב בשיקול דעתה של הרשות, אלא במקרים נדירים"), והוא לא מסביר מדוע הכנסת, כגוף פוליטי אשר רשאי לשקול גם שיקולים פוליטיים, אינה זכאית לפחות לאותו שיקול-דעת הניתן ע"י הבג"ץ שלו למנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ"ל.
_________

הערה: המאמר של מי החסינות הזאת, לעזאזל?! נכתב ופורסם לפני התיקון לחוק החסינות, וגם התיזה של זמיר מתייחסת למצב המשפטי של לפני אותו התיקון.