זכותינו על הארץ

רבים מכם ודאי תוהים מה נער בן 18 כמוני, המתחנך במוסד של תנועת השומר הצעיר בקיבוץ עברון, עושה בכנס למען ארץ ישראל השלמה. מה נער, שמתחנך בתנועה שהיא כיום פוסט-ציונית עם פלגים אנטי ציונים, נואם בכנס למען רעיון וחזון שהוא רחוק שנות אור מהאידיאלים של התנועה שבה הוא מתחנך.

התשובה היא פשוטה: אני, עם אמונותיי ודעותיי כיום, מייצג חלק נרחב מהאידיאלים של התנועה שהיו קיימים לפני כ-40 שנה. אני, עם ראייה של נער, באתי לצעוק "המלך הוא עירום".

כי הרי מהן התנחלויות אם לא כל קיבוצי השומר הצעיר? מהו קיבוץ עברון אם לא התנחלות שקמה על כפר ערבי, בלב שטח ערבי עוין? מהו קיבוץ שמרת, בו נולדתי, אם לא ההתנחלות הראשונה שהוקמה אחרי הכרזת המדינה, מחוץ לגבולותיה של תוכנית החלוקה מ1947? בכלל, מהם כל קיבוצי השומר הצעיר אם לא התנחלויות שקמו בלב ים ערבי עוין, או התנחלויות שקמו על כפרים ערבים שתושבים גורשו בכוח?

איך התנועה הזאת מסוגלת להגיד על ההתנחלויות ביש"ע שהן בלתי חוקיות? איך הם מעיזים להגיד על מפעל ההתיישבות ביש"ע שהוא "סטייה מהציונות"? איך הם מעיזים להגיד שיהודה ושומרון הם לא חלק מישראל? קריאה מרופרפת בתנ"ך מספיקה כדי להפריך את טענותיהם. בתנ"ך מוזכרים שמות כמו שילה, בית אל, חברון, לא שמות כמו נחל עוז, מעגן מיכאל, עברון. יהודה ושומרון הם ערש ההיסטוריה של העם היהודי, של התרבות היהודית ושל המסורת היהודית. זהו המקום בו אבות אבותינו צעדו והלכו.

אז פתאום, בגלל החלטה של כמה מיליוני ערבים להשמידנו בזכות כך שיקראו לעצמם "פלשתינים", ניתן להם שטחים? והרי מה זה פלשתינים? הרי פלשתינה זה השם שניתן ליהודים על ידי הרומאים כדי למחוק את זהותם. הם, בכל שנות שלטונם באימפריה הרומית המפוארת לא הצליחו למחוק את זהותינו על ידי שינוי שמנו – איך קרה שהנסיון השני הולך ומצליח?

העם היהודי הוכיח שיש לו מסורת משותפת, קולקטיב משותף, ערכים משותפים. ספר התנ"ך והדת היהודית הם הדברים שקיבצו את כל יהודי הגולה ביחד במקום אחד, המקום בו נולד התנ"ך. מה ליהודי מצנעא שבתימן וליהודי מקראקוב שמפולין אם לא ההיסטוריה והמסורת?

האם אפשר להגיד אותו דבר על ה"עם הפלשתיני"? והרי מה קיבץ את רוב ערביי ישראל לפה, לפני כמאה שנה? הציונות! רק כשהיהודים הגיעו לכאן, פתאום החלה פריחה, פתאום החל השגשוג, פתאום הייתה עבודה והייתה פרנסה! רק אז הם הגיעו בהמוניהם ממצרים, מסוריה, מלבנון. "התנועה לשחרור פלשתין", שקמה ב1964 בראשות איש מצרי בשם יאסר ערפאת, שמה את רעיון שחרור העם הפלשתיני מהדיכוי הציוני על המפה, כשדרשה לזרוק את כל היהודים בים. לאחר מכן היא התמתנה במעט, כשהגתה את תורת השלבים, שבה אמרה שהיא מוכנה לגרש את היהודים לים לאט לאט ולא עכשיו. אתם יודעים מה? קשה לי להאשים את עזמי בשארה בהפגשות עם ארגוני טרור, כאשר אנחנו חתמנו איתם על הסכמים בראש גלוי ומורם, בטענה שהנה בא השלום.

ומה מבדיל את הערבים שיושבים בעבר הירדן המערבי מהערבים שיושבים בעבר הירדן המזרחי? שום דבר! הם ערבים והם ערבים! או לצורך העניין – הם ירדנים והם ירדנים! המלך חוסיין לא היה מוכן לקבל אותם כלל, ואנחנו מוכנים לקבל אותם כתושבים. אז מי לא מוסרי ומי כן?

ומהי אותה טענה על כיבוש, למען השם? האם אי פעם הייתה מדינה "פלשתינית" בשטחי יהודה ושומרון? האם אי פעם מדינת ירדן דרשה את השטחים האלה בחזרה? אף פעם לא!

ומה הוא אותו טיעון דמוגרפי? האם עליונות דמוגרפית ערבית היא סיבה לנטישת ישובים? אם כך, הבה וננטוש את הגליל והנגב כבר עכשיו. ועוד לא הזכרנו את הולדת ה1.3 מיליון ערבים שהדמוגרפים הולידו, כשהם הכלילו בחישוביהם 325,000 פלסטינים שעזבו את הארץ, ספרו את 210,000 ערביי ירושלים פעמיים, הסתמכו על לשכת הסטטיסטיקה הפלסטינית שניפחה את מספר ילדיהם שנולדו מ-1997 ב-238,000 ועוד שקרים כאלה ועוד שקרים כאלה (ותודה לאליקים העצני על הנתונים ממאמרו "נביאי החורבן הדמוגרפי").

אני, שליבי קשור למוסיקה לעולם ועד, אוהב להסתכל על הערכים והתרבות של העם היושב בציון על פי מילות השירים השונים. מדהים, פשוט מדהים לראות את ההבדלים הגדולים שנוצרו ב40 השנים האחרונות.

מ"נשירה שיר, איזו ארץ יפה! נהלך לרחבה מירדן ועד ים.", ו"פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות" עברנו ל"יכול להיות שזה נגמר" ו"עורי עור מולדת אהובה, כי אנחנו עייפים מאוד וזקוקים למנוחה".

ובנימה זו, אסיים במשפט משיר ילדים של נעמי שמר: "אצא לי לטייל על כל ארץ ישראל במקלי ובתרמילי". הקשיבו למשפט וצאו לטייל על כל ארץ ישראל, ולא רק בחלקיה.