הפלסטינים לא יוותרו על הכיבוש

השמאל מיואש מ"סרבנות השלום" של שליטי הפת'חלנד ברמאללה. באוסלו, בקמפ-דייויד, באנאפוליס נתנו להם הכל, נתניהו מתחנן שיבואו לשולחן המתן-ומתן –  והם ממציאים עוד ועוד תירוצים, ובלבד שלא להגיע ל-"קץ הסכסוך". אפילו פטרונם הגדול בבית הלבן כבר מגלה סימני ייאוש.

עכשיו, גם שליטי חמאסטן בעזה מתעקשים להמשיך בחיבוק-המתאבקים הנצחי עם ישראל, שכביכול כבר "התנתקה" מהם. במקום "לחגוג עצמאות" נוכח הצעת שר החוץ הישראלי, ליברמן, לנתק אותם לחלוטין מן "האויב הציוני", לפתוח בפניהם את הים (והעולם) ולחברם לאחיהם הערבים  - במים, בחשמל, בביוב, בתקשורת, בכספים ובתנועה חופשית - פתחו הללו בזעקות שבר. מה קרה, האם התאהבו ב"כיבוש"? התשובה היא – כן!

העזתים תובעים את זכותם להמשיך להיות כבושים, מפני שמן הכיבוש הם חיים. כמו הפת'חיסטים ברמאללה, שכל פרנסתם על הסכסוך.

שהרי ממה יחיו ה"פלסטינים"? אין להם אוצרות טבע ומשאבי אנוש - לא תעשייה, לא מדע וטכנולוגיה ואפילו לא בית חולים אחד ראוי לשמו. ולמרות כל המיליארדים ששפכו עליהם, הם ממשיכים להצטופף בבתי החולים, על פיגומי הבניין ובמפעלים – שלנו. זה אינו כך מפני שהם מפגרים מלידה, כ"א מפני שהם מחנכים למדעי-המוות במקום למדעי-החיים. ומן הזיתים והענבים שחקלאיהם החרוצים מגדלים, הם לא יוכלו לקיים מדינה אפילו יום אחד.

והערבים אינם טיפשים. שלא כמו הוזי השלום הישראלים, מעיניהם לא נעלם שיש להם רק סחורת ייצוא אחת, המזרימה להם את מיליארדי הדולרים: "הסכסוך" ו"הכיבוש".

לא כל סכסוך, לא כל כיבוש, פותחים לרווחה את כיסי העולם המלא סכסוכי וכיבושי דמים המפילים מיליוני חללים, ולא איכפת לו - כולל סכסוכים עם ערבים ומוסלמים.

מה מייחד את הערבים "הפלסטינים", שהסכסוך שלהם, רק הוא, מאפשר לבעליו לבנות ווילות פאר, לרפד חשבונות בנק בחו"ל ולהתחרות ברמת חייהם של נסיכי נפט? ראיתי עיניים של פלסטינים והן באמת יפות, אך לא יותר מעיניהם של סורים, ירדנים או מצרים. מסתבר אפוא, שלא הייחוד ה"פלסטיני" מניב את הדולרים, כ"א ייחודו של היריב, כלומר היותו של היריב – יהודי.

בינגו! מכרה הזהב שגילו הפלסטינים הוא היותם ספקי הצינור היחיד להולכת שנאת היהודים הקיים היום בעולם. המצרך הזה מבוקש מאד.למערב הנאור אי אפשר בלעדיו והמונופול הפלסטיני נובע מכך, שבעקבות השואה נסתמה התעלה הראשית - האנטישמיות הגלויה, שאינה נהנית עוד מ"תקינות פוליטית". נוצר מחסור והורגש "יובש" בלתי נסבל במצרך החיוני של שנאת היהודים, ורק "הסכסוך" עם ה"פלסטינים" סיפק תחליף לגיטימי. כי את "ישראל", מדינתם של היהודים, מותר לשנוא.

כמו שוקי הנפט והסמים, השוק הזה הוא בלתי נדלה, אולם רק כל עוד יש "סכסוך" ויש "כיבוש". הערבים  ידועים כסוחרים טובים. הם יודעים, שברגע שיחדלו להזין את השוק האנטישמי הצמא, תיסתם קרן השפע שממנה תופר אבו מאזן את חליפותיו.

חיים רמון אינו חדל מלהסתודד עם חבריו הפלסטינים. אם לא שמע מהם שמהסכסוך הם חיים, איזה מין חברים הם אלה?

                                                               ברק בג'נבה

 הקיבוצניק לשעבר אהוד ברק קורא לבוגי יעלון "רפתן מהקיבוצים" כמבקש לומר, שמבין עטיני הפרה לא רואים את מה שרואים ממרומי מגדלי אקירוב .

זו פנינה שנשרה מפיו של שר הביטחון ב"אירוע של יוזמת ג'נבה" (בן כספית, מעריב, 30.7.10), ביחד עם דברים חמורים בהרבה, מהם נזכיר רק שניים.

 ברק דיבר שם על "שימור גושי היישובים אצלנו והנכונות  לטפל  בהתנחלויות מבודדות ובהחזרתן לתחומי מדינת ישראל או הגושים"... עצתנו ייעוצה לו לחדול מיד להדביק לעקירה אכזרית ומאמללת  - את המונח הציני והתמים כביכול - "טיפול". מפני שאם גירוש ללא השמדה הוא רק "טיפול", מישהו עוד ייזכר שלגירוש עם השמדה קראו "טיפול מיוחד" (Sonderbehandlung  ).

 ועוד אמר ברק: "אני חושב שיש להסכם (לחלוקת הארץ) תמיכה ציבורית רחבה. אני שואל את עצמי, מדוע הצבור הזה בחר כ"כ הרבה אנשי ימין לכנסת"...

ההנחה היא שקרית והסקרים מפריכים אותה. קרוליין גליק (.10. 8. 2) הביאה סקר מהערוץ הראשון, לפיו רוב של שניים לאחד רואים בנסיגה מעזה שגיאה, רוב של שלושה לאחד לא יתמוך בעתיד בנסיגות דומות ורוב של כמעט ארבעה לאחד הגביר את תמיכתו במתנחלים מאז הגירוש.

ברק חולל את הנסיגה-בריחה מן הלבנון ואת המפולת של קמפ דייוויד – שתי פאשלות קטסטרופאליות שהציתו את האינתיפאדה השנייה – עם מאות רבות של נרצחים ונזקים מדיניים ללא שיעור.

זה האיש שבידו הפקיד נתניהו את גורל ארץ ישראל.

אליקים העצני